מהן הנמטודות יוצרות העפצים וכיצד ניתן להתמודד מולן?

פגעים, ווירוסים ומחלות
 צמח נגוע בנמטודות יוצרות עפצים

נמטודות יוצרות עפצים הן תולעים נימיות טפיליות הפוגעות במערכת השורשים של הצמח ומסבות נזק רב, הפחתה ביבול ופגיעה כלכלית קשה. משפחת נמטודות העפצים כוללת למעלה מ-30 מינים אשר תוקפים למעלה מ-2000 מיני צמחים ונחשבות אחת מבין גורמי הנזק העיקריים בחקלאות העולמית ובישראל בפרט. נזקי הנמטודות מתבטאים בעיקר בסימני הצמא בצמח, תופעות חסר ונבילה. בחירת זן בעל עמידות לצד התנהלות נכונה טרם השתילה, בעת השתילה ובמהלך עונת הגידול, יובילו להתמודדות טובה יותר של הצמח לאילוח הנגרם על ידי נמטודות יוצרות עפצים ולפגיעה פחותה בצימוח וביבול. אלה הדברים שחשוב לדעת.

אילו סוגי נמטודות קיימים?

נמטודות, או תולעים נימיות הן מערכת של מינים רבים מאוד שהם יצורים רב תאיים, חסרי חוליות ולהן מערכת עיכול בעלת שני פתחים. הנמטודות מצויות בבתי גידול שונים ובין היתר, במים מתוקים ומלוחים. רוב הנמטודות הן יצורים הידרופיליים ולכן מצויות בבתי גידול לחים. כ- 16,000 ממיני הנמטודה הם טפילים של צמחים ובעלי חיים שונים וככאלה הן זקוקות לפונדקאי לצורך התרבותן וכן לטמפרטורות מתאימות וקרקע מאווררת. נמטודות העפצים, המכונות גם נמטודות צמחוניות, תוקפות בעיקר שורשים אך גם עלים, גבעולים, פקעות ובצלים ואף זרעים.

 

בית שורשים נגוע בנמטודות יוצרות עפצים

מחזור החיים של הנמטודה

נמטודות העפצים הן יצורים מקרוסקופיים שלא ניתן לראות בעין בלתי מזוינת (ללא מיקרוסקופ). בשלב הפעיל של הנמטודות, שלב הזחל (larva), הן מגיעות לאורך של כ-0.5 מילימטרים. על אף גודלן המזערי, לנמטודות יש מערכת עצבים, מערכת עיכול ורבייה. הביצים מוטלות מחוץ לשורש ומהן בוקעות לרוב נמטודות נקבות. במרבית המינים אין צורך בהפריה על ידי זכר והנקבות מטילות ביצים פוריות ללא הזדווגות. זחלי הנמטודות חודרים לשורש מקצהו, נעים לאורכו ונוכחותם מובילה להיווצרות תאי ענק בשורש. תאים אלה מספקים את מזונן של הנמטודות וכן יוצרים את העפצים האופייניים לפגיעתן. בתוך השורש הזחלים משלשים את גודלם והופכים לנמטודות בוגרות שצורתן אגסית. כל נמטודה נקבה מטילה במהלך חייה למעלה מ-1000 ביצים. מחזור החיים מהטלת הביצה ועד לבגרות אורך כ-30 ימים. התפשטותן של הנמטודות למרחקים קצרים נעשית על ידי זחלים הנעים במי האדמה בחיפוש אחר שורשים חדשים. התפשטות למרחקים ארוכים יותר נעשית באמצעות שתילים נגועים או זרעים. כמו כן, תיתכן הידבקות גם באמצעות מי גשם, שימוש בכלים או מכונות נגועות וכן בנעלי ובגדי עבודה.

סימני זיהוי פגיעת נמטודות

הנמטודות מוצצות את מהל התאים של הצמח וכן מזריקות רעל. הן יוצרות דיפורמציה של השורשים וגורמות לחלוקה מהירה של תאים ללא יצירת דפנות, פגיעה במאזן מווסתי הצמיחה בצמחים הנגועים וליצירת תאי ענק. כל אלה יוצרים שיבוש משמעותי בקליטת המים בצמח, פגיעה בקליטת המינרלים מהאדמה וכן פגיעה במאזן הסוכר בצמח. נמטודות טפילות של צמחים משפיעות על יעילות קליטת המים באמצעות מערכת השורשים ולכן צמחים נגועים יראו סימני צמא גם כאשר אין מחסור ממשי במים. מבין הסימנים הבולטים לפגיעת נמטודות בצמח חולה נוכל להבחין בנבילה, ירידה בפוטוסינתזה וקליטת מינרלים ופיחות בעלווה וצימוח. פרט לנזקן הישיר הנמטודות יוצרות גם נזקים משניים באמצעות סיוע בחדירת גורמי מחלה אחרים לצמח. פגיעתם מובילה לשבירת עמידות בפני מחלות, לחדירת מיקרו אורגניזמים וכן חדירה בלתי מבוקרת של מלחים וחומרים מזיקים לרקמות הצמח.

הדרכים להתמודדות עם נמטודות עפצים

  1. טרם השתילה: חיטוי הקרקע – חיטוי הקרקע נערך טרם תקופת השתילה באמצעות יישום תכשירים המיועדים להתמודדות עם נמטודות יוצרות עפצים. לרוב, החיטוי יעיל לתקופה שבין 3- 5 חודשים לאחר היישום.

  2. בעת השתילה: הימנעות מנטיעה בקרקע מזוהמת – טרם השתילה יש להבטיח ככל האפשר שהקרקע איננה מזוהמת שכן זחלי הנמטודות באדמה יחדרו בקלות לשתילים חדשים.

  3. הרכבה על כנות עמידות – לעיתים ניתן להשיג התמודדות טובה יותר עם נמטודות עפצים באמצעות ביצוע הרכבה על כנות עמידות לנמטודות ובחירת זנים בעלי עמידות רבה יותר.

יצירת מערכת השקיה בהתזה –  השקיה בטפטוף יוצרת תנאים אידיאליים להתרבות נמטודות ומקלה על תנועתן בקרקע לשם מציאת הפונדקאי. נמצא כי שימוש במתזים, מאפשר לשורשים לצמוח לרוחב ולעומק ולהתחמק חלקית מנזקי נמטודות.

4. במהלך העונה: יישום בתכשירי הדברה - בהופעת נמטודות במהלך עונת הגידול ניתן להשיג שיפור ביעילות הדברת פגעי הנמטודות באמצעות יישום תכשירים מתאימים במהלך העונה. ניתן לבצע טיפול באמצעות תכשירים שונים כדוגמת טרוויגו המבוסס על אבמקטין. יישום נכון ישפר את עמידות הצמחים לנגעי נמטודות ואת גידול הצמח והיבול.

דישון מוגבר - לשם מילוי יסודות ההזנה בקרקע, החדרת מיקרואורגניזמים מועילים והעלאת תכולת החמצן באזור בית השורשים חשוב לבצע משטר דישון מוגבר.

  • בתום העונה: סניטציה - השמדת שרידי צמח בגמר הקטיף, וכן טיפול בעשבייה בשטחי הגידול ובשטחים סמוכים.