מגדלים פלפל בקיץ? היזהרו מתריפס קליפורני

תריפס קליפורני, המכונה גם תריפס הפרחים המערבי (Frankliniella occidentalis), הוא מזיק בעל תפוצה כלל עולמית הפוגע קשות במגוון רחב של צמחים. התריפס מזיק לירקות, פירות וצמחי נוי ופוגע במיוחד בפלפלים, עגבניות, מלפפונים, חצילים ועוד. נזקי התריפס הקליפורני לצמח הפונדקאי עשויים להיות ישירים, אך עיקר נזקו הוא עקיף ונובע מהיותו וקטור עיקרי למספר וירוסים נפוצים, ובפרט, לווירוס כתמי הנבילה של העגבנייה (TSWV). בשנים האחרונות נרשמת מגמת עלייה בהתפשטותו של וירוס זה המיוחסת בעיקר לטמפרטורות החורף החמות יחסית המאפשרות שרידות גבוה של התריפס. מגמה זו ניכרת במיוחד בגידולי הפלפל ולכן, גידול זה דורש היערכות ומיגון משמעותיים מפני התריפס הקליפורני.

מיהו התריפס הקליפורני וכיצד נזהה אותו?

מקורו של התריפס הקליפורני מדרום מערב ארה״ב. עד סוף שנות ה-50 היה נפוץ באזור זה בלבד ובשנות השמונים החל להתפשט גם ברחבי אירופה. בישראל נתגלה לראשונה בשנת 1988 על גבי צמחי חרצית. כיום, התריפס הקליפורני מצוי בתפוצה רחבה ביותר ביבשות השונות וניזון ממגוון רחב של מני צמחים. מבנה גופו של תריפס קליפורני בוגר הוא צר וארוך ובדומה לשאר מני התריפס, כנפיו ארוכות ומנוצות. אורכם של הזכרים כ-1 מ"מ וצבעם צהוב בהיר. הנקבות גדולות יותר, אורכן כ-1.4 מ"מ וצבען משתנה לרב לפי עונות השנה - מאדום, לצהוב וחום כהה. הנקבה מטילה כ-30 ביצים בתוך רקמת העלה, מביצים מופרות בוקעות הנקבות ומאלה שאינן, בוקעים הזכרים. מחזור חייו של התריפס כולל שתי דרגות זחל, טרום-גולם, גולם ובוגר. 

מהם הסימפטומים האופייניים לתריפס קליפורני?

התריפסים גורמים לנזקים ישירים לגידול באמצעות ניקוב פני השטח של התא ומציצת המוהל, מה שמוביל למותם של התאים הסובבים. ניתן לרוב לזהות את פגיעת התריפס הישירה באמצעות הכתמים הכסופים על גבי העלים וסימני ההפרשות של התריפס הנראים כנקודות שחורות דביקות ומבריקות על גבי הצמח. אובדן הכלורופיל מפחית את החיות והחיוניות של הצמח ומוביל גם לעיוות והצטמקות העלים. ככלל, התריפס הקליפורני מגלה העדפה לרקמות צעירות של הצמח כדוגמת עלווה חדשה וניצני פרחים. בגידול הפלפל הוא גורם לעיוותים בצימוח הצעיר, לגירודים וצלקות על גבי החנטים והפרי.

הנזק העקיף – וירוס כתמי הנבילה בעגבנייה

לעיתים די בחדירתו של תריפס בודד לבית הגידול כדי להפיץ בו וירוסים קשים כדוגמת וירוס כתמי הנבילה של העגבנייה (TSWV). תסמיני הווירוס תלויים בפונדקאי שנדבק. ככלל, נראה עיכוב גדילה, כתמים טבעתיים על הפרי וכתמים נקרוטים על העלווה. בפלפל נראה לרוב הצהבה של הצמח, עיכוב בהתפתחות ונבילה. על העלווה יופיעו כתמים נקרוטים עגולים בקוטר של כ- 0.5 ס"מ וניתן יהיה להבחין בכתמי הטבעות (ringspots) ומוזאיקה לא אחידה. על גבי הפרי יופיעו כתמים עגולים דמוי הילה וכתמי צבע בולטים על גבי פרי בשל. 

כיצד מתבצעת הדבקה על ידי תריפס?

וירוס כתמי הנבילה של העגבנייה נרכש על ידי התריפס בדרגות הזחל הראשונה והשנייה. לצורך רכישת הנגיף נדרשת הזנה של מספר דקות עד מספר שעות מהצמח הפונדקאי. לאחר מכן, מתרחש השלב הלטנטי בגופו של התריפס, שבו לא מתבצעת הדבקה אך הווירוס נותר בגופו ומתרבה שם. כאשר התריפס הופך לבוגר מתרחש שלב ההדבקה, תריפסים בוגרים שרכשו את הנגיף כזחלים מסוגלים להמשיך ולהדביק צמחים פונדקאים בווירוס במשך כל חייהם. צמח שעבר הדבקה ישמש כמקור אילוח, עוד לפני הופעת סימני הווירוס, בחלוף כ-7-3 ימים מהזנת ההדבקה.

מהם אמצעי ההגנה מפני תריפס קליפורני?

1. הפחתת חדירות - לשם צמצום חדירת התריפסים ניתן להתקין יריעות גג בולעות UV, רשתות, דלתות כפולות, ומלכודות לביצוע בקרה. רשת 50 מש, על אף התועלת שלה בצמצום החדירה, מהווה מחסום חלקי בלבד בפני התריפס שכן ביכולתו להצטופף ולהשתחל בין חוטי הרשת.

2. ניטור ולכידה - לצורך ניטור ניתן להשתמש במלכודת דבק ומושכן ייעודי. המלכודות מסייעות גם בלכידה וכך בהפחתת התבססות התריפס בחלקה.

3.  טיפול תגובה - לשם הדברת אוכלוסיית תריפסים ניתן להשתמש בתכשירים שונים, בניהם תכשירי אבמקטין, כדוגמת ורטימק ופרוקליים וכן בתכשירי טרייסר.

לחברת זרעים גדרה-סינג'נטה צוות אגרונומים מקצועי אשר תומך ומלווה את המגדלים לאורך כל העונה בכל שאלה ובעיה.